יוסף יצחק קמינצקי
באחת העיירות, שברוסיה הלבנה, התגורר אחד מחסידיו של אדמו"ר הזקן, שהתעסק במסחר בעיירות הסמוכות. מידי יום ראשון היה יוצא לדרכו ועובר עם סחורתו מכפר לכפר ומעיירה לעיירה. בימי שישי, לקראת יום השבת, הקפיד לחזור לביתו, להיות עם בני ביתו ביום השבת. מעולם לא נשאר מחוץ לביתו ביום השבת.
כחסיד של רבינו הזקן, נהג לנוסע לרבי מספר פעמים בשנה. באחד הפעמים, כשנכנס ליחידות לרבינו הזקן, ביקש ממנו הרבי שיספר על עיסוקו. החסיד סיפר לרבי שבכל יום ראשון הוא יוצא לדרכו עמוס בסחורה, עובר ממקום למקום, מציע את מרכולתו, ולקראת שבת הוא חוזר לביתו. לאחר ששמע אדמו"ר הזקן את דבריו אמר לו: "בכל יום ראשון כאשר אתה יוצא לדרך תיקח אתך שלוש חלות".
בהיותו חסיד, לא שאל את הרבי שאלות לשם מה עליו להצטייד בחלות, למרות שמידי יום שישי הוא חוזר לביתו, אבל כאשר הרבי מצווה החסיד מקיים. וכך מידי יום ראשון היה מצטייד בשלוש חלות (בנוסף לצידה לדרך, שהיה לוקח עמו בדרך כלל).
כך נמשך הדבר חודשים רבים. מידי יום ראשון לקח אתו את החלות ובימי שישי היה מחזירם לביתו. כשהרבי מצווה מקיימים, גם כאשר לא מבינים.
ביום שישי אחד, בהיותו רכוב על סוסו בדרכו לביתו, עבר דרך יער. למרות שעשה דרך זו פעמים רבות, סטה עם סוסו לאחד השבילים שביער ותעה בדרכו. הוא ניסה לחזור לדרך המוליכה לביתו, אבל הסתבך ביער העבות ולא הצליח למצוא את דרכו. השעות נוקפות, השבת מתקרבת, והוא הולך ומסתבך. הבין החסיד שהפעם לא יצליח להגיע לביתו לפני יום השבת. הוא חיפש איזה מבנה או בקתה ביער בו יוכל לשהות ביום השבת.
והנה, זמן קצר לפני כניסת השבת הוא הבחין שבמרחק מה עומד מבנה גדול. הוא התקרב לבית, והקיש על הדלת. בעל הבית הגוי פתח את הדלת ושאל את החסיד במה יוכל לעזור לו. סיפר לו החסיד שהוא בדרכו לביתו וכי תעה בדרך והוא מבקש לשהות בביתו עד למחרת בערב בצאת השבת. כשחיוך רחב על פניו אמר לו בעל הבית: "בשמחה, תכנס לבית".
לאחר שהחסיד נכנס לבית סגר הגוי את הדלת על מנעול ובריח, והראה לחסיד את החדר בו ישהה ביום השבת. החסיד הבחין שבחדר, בו הוא אמור לשהות, רובץ לו כלב שחור אדיר ממדים. ביקש החסיד לצאת מהבית ולחפש לו אכסניה ראויה יותר, אבל דלת היציאה הייתה נעולה. "לכאן נכנסים ולא יוצאים!", אמר לו הגוי, כשחיוך ערמומי נסוך על פניו. "הכנס מיד לחדר, יש לך שכן נחמד מאד, ושיהיה לך שבת שלום!", סיים בעל הבית את דבריו "המעודדים", וסגר את דלת החדר מבחוץ.
החסיד תפס מיד לאיזו צרה איומה נקלע. כאשר השכן שלך הוא כלב אימתני, גדול ממדים, ואין לך אפשרות להימלט ממנו, אין סיכויים גדולים לצאת מכאן חי. החסיד הבין שאלו הם הרגעים האחרונים שלו עלי-אדמות. הוא פרץ בבכי מר, חזר בתשובה שלימה והחל לומר ווידוי.
בינתיים, כשהבחין החסיד שהכלב התיישב לו בפינת החדר בשקט ובשלווה, הוא נעמד להתפלל תפילת מנחה, ומיד אחריה המשיך בקבלת שבת.
אחרי קבלת שבת, כשראה שהכלב ממשיך לרבוץ בפינתו בשקט, הוא נזכר שיש באמתחתו שלוש חלות שאפשר לעשות עליהם קידוש. לאחר שמצא בפינת החדר מעט מים, הוא נטל את ידיו ועשה קידוש בקול גדול כשדמעות זולגות מעיניו. קידוש מרגש כזה הוא מעולם לא עשה. כשהחל לקדש, נעמד הכלב והתקרב אליו. הוא עמד בשקט מוחלט כאילו מקשיב לקידוש.
אחרי הקידוש, כשהחסיד התחיל לבצוע את החלה, החל הכלב לנבוח בקול, ומיד נעמד על רגליו האחוריות, כשברגליו הקדמיות הוא תופס בחוזקה בידו של החסיד. החסיד התחלחל ורעד מפחד, אבל הבין שהכלב מעוניין בקצת חלה... הוא פרס לעצמו פרוסה אחת מהחלה ואת היתר, השליך לעבר הכלב. חיש מהר התנפל הכלב על החלה, חיסל אותה במהירות, וחזר לרבוץ בפינתו.
כמובן, שבחברת "שכן נחמד" שכזה בחדר, לא עצם החסיד את עיניו כל אותו הלילה.
כל הלילה המשיך הכלב לשכב בשקט בפינת החדר. לא נע ולא זע. למחרת בשבת בבוקר, נעמד החסיד להתפלל תפילת שחרית, בכוונה עצומה ובבכיות. לאחר שסיים את תפילתו ניגש ונטל את ידיו לקראת הקידוש שעמד לעשות על שתי החלות הנותרות. כשהחל לעשות קידוש, נעמד הכלב שוב על רגליו והתקרב לשמוע את הקידוש. לאחר הקידוש, כשבירך ברכת "המוציא", התחיל שוב הכלב לנבוח בקול גדול, נעמד על רגליו האחוריות ונשען ברגליו הקדמיות על החסיד. גם הפעם לקח החסיד פרוסת חלה לעצמו ואת היתר השליך לעבר הכלב. כשסיים לאכול חזר הכלב לפינתו, ושכב שם בשקט. גם בסעודה השלישית חזר אותו אירוע מוזר עם הכלב.
במוצאי שבת שמע החסיד שהדלת נפתחת מבחוץ. הגוי נכנס לחדר כשבידו מטאטא ואת-חפירה גדול. הוא הגיע לטאטא את עצמותיו של היהודי שהכלב חיסל אותו. כך היה רגיל "לטפל" באורחיו. כשראה שהחסיד עומד על רגליו חי בריא ושלם, רתח מזעם, וצעק לכלב: "תחסל אותו, תחסל אותו!". הכלב לא זז ממקומו. הוא חזר מספר פעמים וצרח על הכלב, אבל הכלב לא התרגש מצעקותיו. כאשר ראה החסיד שהכלב אינו שומע בקול בעליו, הוא הבין שעכשיו הוא כאן בעל-הבית, וכדי להינצל עליו "לעשות מעשה". הוא החל צועק לעבר הכלב "חסל אותו, חסל אותו!". הכלב התנפל על הגוי, תפס בצווארו, הפיל את הגזלן ארצה והרג אותו.
כאשר סיים הכלב את "עבודתו", הוא תפס בשרוול מעילו של החסיד ומשך אותו החוצה, כאומר "בוא אחרי". הוא לקח את החסיד לחצר הבית והחל לחפור ליד אחד העצים. עד מהרה התגלה שם ארגז גדול. כשפתח החסיד את הארגז הופתע לגלות אוצר גדול של מטבעות זהב וכסף. היה זה האוצר שגזל הגוי "מאורחיו" לאחר שרצח אותם.
לאחר שהחסיד הכניס את האוצר לאמתחתו, המשיך הכלב למשוך אותו בשרוולו, והביא אותו לדרך המוליכה מהיער לביתו. מיד לאחר שיצא החסיד מהיער, הוא הבחין שהכלב פשט את רגליו ומת במקום.
כאשר חזר החסיד לביתו הוא הודה לקב"ה על הנס הגדול שעשה עמו, ומיד עשה את דרכו לרבינו הזקן. כאשר נכנס לרבי הוא סיפר לו את כל פרטי האירועים שהתרחשו עמו, והודה לרבי על הנס הגדול שהציל את חייו.
לאחר ששמע את דבריו, גילה לו רבנו הזקן מה עומד מאחורי האירוע המסעיר שעבר: "בכלב זה התגלגלה, באותה שבת, נשמה של יהודי, שבהיות בחיים לא הקפיד לקדש ביום השבת לפני הסעודה. התיקון של אותה נשמה היה לשמוע ממך קידוש בביתו של הגוי". והרבי סיים את דבריו: "ומכיוון שגרמת לתיקון הנשמה, הביא אותך הכלב לאוצר הגדול. זה היה מתן שכר שהנשמה נתנה לך על התיקון שגרמת לה".
רבנו הזקן ציווה על החסיד לפתוח עסק בכספי האוצר שגילה. הוא עשה חייל רב בעסקיו והיה לאיש עשיר מאד.
(את הסיפור המופלא רשמתי מפיו של הרב מנחם מענדל גלוכובסקי)
לקריאה 
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire